accident-advמטרת מאמר זה לספק מידע לנפגעי תאונות עבודה ולנתח את ענייני הפסיקה במקרה זה באופן אובייקטיבי.
אם כן, עובד חברת תנובה תבע את תנובה על כך שנגרמו לו נזקי גוף כתוצאה מנפילת דלת מחסן הקירור במקום עבודתו לשעבר (תנובה), וגרמה לו נזק בגב ובקרסול שמאל.
הנתבע דרש מבית המשפט שיפסוק לטובתו 10% נכות צמיתה בטענה, שאיננו יכול להמשיך ולהשתכר מכיוון שהפציעה גרמה לו לירידה בכושר העבודה.
הטענה לקבלת 10% נכות צמיתה לא הייתה מגובה במסמך רפואי המעיד על כך.
חשוב לציין שבבית המשפט הראיות ויכולת ההוחכה הם הדברים החשובים ביותר.
הנתבעת(חברת תנובה) טענה לרשלנות תרומת (זאת אומרת שאיננה היא אחראית על הרשלנות ב 100% אלא הרשלנות הנוספת והגדולה יותר היא של התובע) בשיעור של 70%.
בטענתה טענה, כי סיפקה את אמצעי העבודה הנדרשים והתקינים לעובד וזה לא עשה בהם שימוש כהלכה וגרם לרשלנות מצידו.
כבוד השופט יוסף בן חמו, קבע:
אין זה מקרה של רשלנות תורמת מצב התובע, הנתבעת היא בעלת השטח ומספק הכלים לעבודתו של התובע.
על כן נדחתה תענתה של הנתבעת.
בעניין טענתו של התובע לקבלת 10% נכות, בהעדר מסמכים רפואיים המעידים על כך, ובאי יכולת להוכיח באופן חד משמעי שכושר השתכרותו נפגע כתוצאה מהתאונה, אין בית המשפט מחליט לקבל את טענתו.
אם זאת, פסק כבוד השופט:
6,216 ש”ח על אובדן שכר בעבר.
2,414 ש”ח בעבור נכותו הזמנית שנקבע בעבר במל”ל.
15,000 ש”ח עבור ראש הנזק “כאב וסבל”.
סה”כ 24,630 ש”ח.
הסיכום שלנו על פסק הדין:
התובע קיבל את כל הפיצוי המגיע לו על פי חוק, עם זאת, כאשר דרש פיצוי של 10% נכות לצמיתות, לא היה בכוחו להוכיח את זכאותו לפיצוי מסוג זה, פסק בית המשפט על דחיית הדרישה לפיצוי מסוג זה, כיוון שלא הצטברו לידיו די ראיות לפסיקה שכזאת.